בשו”ע יו”ד סי’ קצט ס”ו איתא דבאופן כזה תחפוף מבעוד יום.
והנה בסתם טבילה בחול דינא דהוא דחיישי’ גם לדעת רש”י (נדה סח ע”א ד”ה ותמה) שהחפיפה היא ביום וגם לדעת השאילתות (פ’ אחרי שאילתא צו) שהחפיפה היא בלילה סמוך לטבילה, וע”כ ההכרעה כדלעיל סעי’ ג’ דהמנהג הכשר להתחיל בסוף היום וגם בלילה, וכמבואר הטעם בנו”כ לעיל סעי’ ג’.
אבל בנידון דידן דבלאו הכי יכולה לחפוף רק ביום יש לדון דשמא בכה”ג לא נאמר דין זה להסמיך החפיפה לטבילה כיון שא”א להסמיכן זל”ז.
וכשחל טבילתה בליל שבת יש להסתפק בזה אם יש לאחר את החפיפה לסוף היום, דמחד גיסא י”ל דהוא כמו הנ”ל דכיון שא”א לקיים סמוך לטבילתה כיון שטבילתה בשבת וכמש”כ בשו”ע שם ס”ה דבכה”ג חופפת ביום [וכ”ה לפי השאילתות בפי’ הגמ’ שם], א”כ אין בזה צורך לאחר לדעת השאילתות, ומאידך גיסא י”ל דמ”מ עדיף לן לאחר מה דאפשר.
ויעוי’ בלבוש סעי’ ה’ דמבואר מדבריו דכיון דלדידן חיישי’ להשאילתות א”כ גם כשחופפת בע”ש צריכה לאחר את החפיפה להיות סמוך לטבילה דהיינו סמוך לבין השמשות וגם לטבול אח”כ [ויש קצת משמעות שם דגם בטבילה לא תתאחר שלא תפסיד הסמיכות], והיינו דמה שנתחדש שכשטבילתה בליל שבת מותר להקדים החפיפה ליום היינו שאין צריך להמנע מקיום החפיפה בעונה נפרדת (שבטבילה בחול היה צריך להמנע מזה ועכ”פ לכתחילה, ע’ רמ”א סעי’ ג’ ועי’ שם בשיורי טהרה), אבל לא שאפשר להרחיקם לגמרי.
אולם לענין הפסק של ב’ ימים (כגון שבת ויו”ט) כתב הלבוש בסעי’ ו’ בתוך דבריו דלא רצו חכמים להפסידה עונתה לפיכך התירו לה וכו’, ויתכן לבאר דהלבוש לשיטתו דבכל ליל שבת ההיתר הוא רק היתר כל דהוא שלא הטילו עליה לחפוף באותה העונה אבל חופפת בסמיכות, משא”כ בניד”ד שהתירו יותר מזה שאז אינו בסמיכות כלל.
ויתכן להוסיף דגם לולי דברי הלבוש הנ”ל בסעי’ ה’ דבשאר ליל שבת יש להסמיך החפיפה לטבילה מ”מ יש חילוק מהותי בין הפסק יום אחד להפסק ב’ ימים, דהרי בגמ’ בנדה שם אמרי’ הא דאפשר הא דלא אפשר ולפי’ השאילתות מתפרש דלא אפשר אז יש לטבול ביום [ולרש”י לאידך גיסא בדלא אפשר אז יש לטבול בלילה] נמצא דבניד”ד שהוא הפסק של יום שלם ולא העונה הסמוכה א”כ צריך לזה היתר בפני עצמו.
ויש להוסיף דלדעת התוס’ [וכך פסק הרמ”א במקום הצורך] דגם לרש”י שאין לחפוף בלילה מ”מ ליכא בזה איסורא, וכך פסק הרמ”א במקום הצורך גם אפכא להשאילתות כשצריך לחפוף ביום (ועי’ בשיורי טהרה בסעי’ ג’ מש”כ להעיר בעיקר דין זה), מ”מ אפשר דס”ל להלבוש דמה שהתירו כאן חכמים הוא מה שאסור לכתחילה להרחיק ב’ ימים ולא דמי להרחקת חפיפה לעונה הסמוכה לה דשמא מסכים שאינו אסור מדינא, אולם משמע בלבוש סי’ קצז ס”ב דמעיקר הדין אין איסור להרחיק החפיפה מן הטבילה מע”ש למוצ”ש אם לא לחומרא בעלמא במקום שנהגו.
עכ”פ זה שייך לשמוע דאחר שכבר מרחקת בלאו הכי א”כ אפשר דאין בזה מעליותא כ”כ (אם לא לזכר בעלמא לשאר חפיפות) להמנע מלהרחיק יותר גם להמבואר בלבוש שבטבילה בליל שבת יש להסמיך החפיפה לטבילה.
ולמעשה צל”ע בכ”ז [ומ”מ אינו לעיכובא ועכ”פ במקום הצורך וכמבואר בסי’ קצט].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 102
מק"ט התשובה הוא: 136089 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136089
